נסו להיזכר מתי שמעתם מבקר קולנוע כלשהו אומר את המשפט שבכותרת. ובכן, אני אחסוך לכם את שניות המאמץ היקרות – זה לא קרה אף פעם.
בכל מה שקשור לאמצעים בהם השתמשו – עולם הקולנוע שקט על שמריו במשך עשרות שנים. המציאות היתה פשוטה – כולם צילמו בפילם, הגיעו לשולחן העריכה וחתכו אותו לסרט הגמור. וזהו.
לצלמים היו שתי אפשרויות, שתיהן היו יקרות ומסורבלות – לצלם במצלמת פילם 35 ו 16 מ"מ, או במצלמות Beta כבדות להחריד.
החל משנות ה 90 של המאה שעברה החל המהפך – עידן הוידאו הדיגיטאלי נכנס בסערה והעניק ליוצרי סרטים מכל העולם גישה לכלים חדישים במחירים שנחשבו עד אז דימיוניים.
מאז ועד היום הטכנולוגיה רק הלכה והשתכללה. כמו בתחומים רבים ואחרים, קצב העדכונים, הפיתוחים והוצאת המוצרים נכנס לטירוף של ממש.
לא אשקר לכם – אני, כמו רבים מחברי הצלמים, חובב מושבע של מצלמות, ומאוד נהנה כשיצרני המצלמות מוציאים חדשות לבקרים מוצר חדש ואיכותי יותר מקודמו.
אך עם כל חיבתי הרבה לחיישנים עצומים ובעלי איכות מדהימה, יש לי תחושה שכל זה עלול להסיט אותנו לעתים מהדבר העיקרי אותו באנו לעשות כצלמים, עורכים ואנשי הפקה – והוא לספר סיפור.
הרי במשך עשרות שנים לא התנהל כלל דיון בקשר לאמצעי בו השתמשו היוצרים – זה היה נתון קבוע. וכעת, עומדות לפנינו אפשרויות רבות כל כך שקשה שלא לאבד כיוון. וכאילו לא די בכל הבלאגן הזה, כאן נכנס למשוואה גורם נוסף, וחזק מאוד, וזהו כמובן האינטרס של יצרני המצלמות, המחשבים וחבריהם.
בכל פעם שחברות כמו סוני, קנון או פנסוניק משיקות מצלמה חדשה ומשוכללת יותר מקודמתה, הן פותחות בקמפיין נמרץ שכל מטרתו לשכנע אותנו שבלי הצעצוע החדש שלהן הסרט שלך פשוט לא יהיה מושלם.
אני לא רוצה לקלקל לחברות הענק האלו את החגיגה, אבל הן שכחו שעם כל הכבוד, הכלים שלהן, ובכן, הם רק…כלים.
לא תשמעו צייר שאומר שבלי עיפרון מאוד מאוד מסוים הוא לא מסוגל לצייר, או רקדן שתלוי בנעליים מסוימות (רובם רוקדים בכלל יחפים).
מצלמות, תוכנות עריכה ואמצעי תאורה הם בסופו של דבר כלים ביד היוצרים הבאים ליצור סיפור ולרתק את הקהל.
גם אם אתם לא אנשי מקצוע, בטח שמעתם את המונחים כמו Full HD, 4K, UHD ועוד רבים וטובים נזרקים לחלל האוויר לא אחת כאישור לאיכותו של הסרט. לא מזמן אפילו באו אלי מספר מפיקים שאמרו כי הלקוחות שלהם החלו לבקש סרטי תדמית שיצולמו ב 4K. אני לא בטוח אם אותם לקוחות אפילו יודעים מה זה אומר, אבל מה שבטוח – אנשי השיווק של יצרני המצלמות עושים עבודה מעולה.
בכל מה שקשור לאמצעים בהם השתמשו – עולם הקולנוע שקט על שמריו במשך עשרות שנים. המציאות היתה פשוטה – כולם צילמו בפילם, הגיעו לשולחן העריכה וחתכו אותו לסרט הגמור. וזהו.
לצלמים היו שתי אפשרויות, שתיהן היו יקרות ומסורבלות – לצלם במצלמת פילם 35 ו 16 מ"מ, או במצלמות Beta כבדות להחריד.
החל משנות ה 90 של המאה שעברה החל המהפך – עידן הוידאו הדיגיטאלי נכנס בסערה והעניק ליוצרי סרטים מכל העולם גישה לכלים חדישים במחירים שנחשבו עד אז דימיוניים.
מאז ועד היום הטכנולוגיה רק הלכה והשתכללה. כמו בתחומים רבים ואחרים, קצב העדכונים, הפיתוחים והוצאת המוצרים נכנס לטירוף של ממש.
לא אשקר לכם – אני, כמו רבים מחברי הצלמים, חובב מושבע של מצלמות, ומאוד נהנה כשיצרני המצלמות מוציאים חדשות לבקרים מוצר חדש ואיכותי יותר מקודמו.
אך עם כל חיבתי הרבה לחיישנים עצומים ובעלי איכות מדהימה, יש לי תחושה שכל זה עלול להסיט אותנו לעתים מהדבר העיקרי אותו באנו לעשות כצלמים, עורכים ואנשי הפקה – והוא לספר סיפור.
הרי במשך עשרות שנים לא התנהל כלל דיון בקשר לאמצעי בו השתמשו היוצרים – זה היה נתון קבוע. וכעת, עומדות לפנינו אפשרויות רבות כל כך שקשה שלא לאבד כיוון. וכאילו לא די בכל הבלאגן הזה, כאן נכנס למשוואה גורם נוסף, וחזק מאוד, וזהו כמובן האינטרס של יצרני המצלמות, המחשבים וחבריהם.
בכל פעם שחברות כמו סוני, קנון או פנסוניק משיקות מצלמה חדשה ומשוכללת יותר מקודמתה, הן פותחות בקמפיין נמרץ שכל מטרתו לשכנע אותנו שבלי הצעצוע החדש שלהן הסרט שלך פשוט לא יהיה מושלם.
אני לא רוצה לקלקל לחברות הענק האלו את החגיגה, אבל הן שכחו שעם כל הכבוד, הכלים שלהן, ובכן, הם רק…כלים.
לא תשמעו צייר שאומר שבלי עיפרון מאוד מאוד מסוים הוא לא מסוגל לצייר, או רקדן שתלוי בנעליים מסוימות (רובם רוקדים בכלל יחפים).
מצלמות, תוכנות עריכה ואמצעי תאורה הם בסופו של דבר כלים ביד היוצרים הבאים ליצור סיפור ולרתק את הקהל.
גם אם אתם לא אנשי מקצוע, בטח שמעתם את המונחים כמו Full HD, 4K, UHD ועוד רבים וטובים נזרקים לחלל האוויר לא אחת כאישור לאיכותו של הסרט. לא מזמן אפילו באו אלי מספר מפיקים שאמרו כי הלקוחות שלהם החלו לבקש סרטי תדמית שיצולמו ב 4K. אני לא בטוח אם אותם לקוחות אפילו יודעים מה זה אומר, אבל מה שבטוח – אנשי השיווק של יצרני המצלמות עושים עבודה מעולה.
אני אגיד לכם מה אני יודע.
התוכן הוא עדיין המלך, ושלא יספרו לכם שקם לו יורש.
